יוסי וילנסקי - מאמן אישי מומחה

חיזוק אסרטיביות - שיפור ביטחון עצמי
 

קבלת החלטות
 קבלת החלטות אנאליטית לעומת שילוב רגש עם חשיבה
נהוג להגדיר את נושא קבלת ההחלטות כאחת היכולות החשובות של מנהלים. האמת שכל אחד ואחת מאיתנו מגיעים לעיתים קרובות לצורך לקבל החלטות בחיים האישיים ולא פחות חשוב, לבצע החלטות שקיבלנו. אנחנו מקבלים החלטות על בסיס יומיומי, חלקן חשובות מאד, האחרות חשובות פחות ועדיין משמעותיות. לאן נצא לחופשה השנתית- אם בכלל? האם נרכוש דירה או נשלם שכירות? האם נישאר במקום העבודה הנוכחי או נחפש אחר? האם נצא לדייט שני עם בן/בת הזוג שפפגשנו היום לראשונה? איזה מקצוע נבחר ללמוד? היכן נשקיע את כספנו? האם נפסיק לעשן, נוריד במשקל, ועוד.

כמאמן אישי בהווה ומנהל בעבר, אני עובד שנים עם אנשים רבים. נושא קבלת ההחלטות וביצוען עולה במהלך כל אימון אישי שאני מקיים, גם באימון אישי לאנשים פרטיים שרוצים לשפר את יכולת ההתארגנות האישית וכמובן גם במהלך אימון מנהלים. איך מעלים רעיונות לאפשרויות שונות, איך מנתחים את האופציות השונות, איך בוחרים באופציה הטובה ביותר, ולא פחות חשוב- איך מבצעים. בכל החלטה יש סיכון והתחושה שהפעלנו שיקול דעת בריא בתהליך קבלת ההחלטות חשובה ביותר: 1) כשאנו שלמים עם ההחלטה נבצע אותה טוב יותר 2) והיה ונכשלנו, לא נאבד ביטחון עצמי, ננתח, נסיק מסקנות, נלמד, נשתפר וננסה שוב.

חשוב לציין שתהליך קבלת החלטות דורש לא רק יכולת ניתוח אלא גם כוח מנטאלי. קבלת החלטות כרוכה תמיד בלקיחת סיכון- אין החלטות בטוחות. היכולות להתמודד עם סיכונים היא רגשית, תלויה בביטחון עצמי ובאמונה העצמית שאם ניכשל נדע ללמוד, נעז לנסות שוב ושוב עד שנצליח. כמו כן, לעיתים קרובות הביצוע של ההחלטות שקיבלנו כרוך באינטרקציה עם אנישם אחרים ואז רמת האסרטיביות שלנו תקבע במידה רבה את יכולת הביצוע שלנו. יש גם מצבים לא מעטים בהם ביצוע החלטות כרוך ביכולת לשנו להיות אסרטיביים כלפי עצמנו, למשל, הפסקת עישון, הורדה במשקל, ניהול זמן או תקציב ועוד.

לפני מספר שנים, הייתי אמור לבחור בין שתי הצעות עבודה שונות מאד זו מזו. כאדם אנליטי, בניתי טבלה. כעשרים פרמטרים (למשל: מרחק מהבית, שכר, אפשרויות קידום וכדומה), לכל פרמטר הצמדתי שלושה מספרים: חשיבות יחסית, ציון בהצעה האחת וציון באחרת. סיכמתי את סך הציונים המשוקלל, וקבלתי לכל הצעת עבודה מספר ה"מייצג" את ערכה עבורי. מכאן התהליך היה אמור להיות פשוט: מתקשרים לחברה שקיבלה ציון נמוך ואומרים "לא, תודה", מתקשרים לאחרת וקובעים מועד תחילת עבודה. ובכן, בשלב זה הבטתי בטבלה והרגשתי שחסר משהו. כעבור 24 שעות ידעתי לאיזה חברה אני אומר "לא תודה" ולאיזה חברה אני אומר "אני בא". למי ששאל אמרתי שהחלטתי "מהבטן", "הלכתי עם הרגש", הפעלתי "אינטואיציה".

האם מדובר בניצחון הרגש על השכל? האם בחרתי להשתמש בתהליך קבלת החלטות רגשי במקום בתהליך אנליטי?

כזכור, לפני שקרעתי את הדף, השקעתי מחשבה מרובה בכתיבתו. הדף אמנם נזרק לפח אבל החשיבה המשיכה להתקיים. כשהפעלתי את הרגש, שילבתי אותו בתהליך לא כגורם מדכא חשיבה אלא כתוספת. רגש וחשיבה מקיימים סינרגיה טובה שמתבטאת לא רק בהחלטות טובות יותר אלא גם בתחושה שאנחנו שלמים עם ההחלטה ומוכנים (ולכן מסוגלים) לבצע אותה ולתת לה את הסיכוי הטוב ביותר.

לימים נחשפתי, וכמובן התחברתי, לשיטות שונות של קבלת החלטות ניהוליות ואישיות שמשלבות מחשבה ורגש - למשל "שישה כובעי חשיבה" של אדוארד דה-בונו בה הכובע האדום משחרר את הרגש ונותן לו מקום של כבוד בתהליך.

מסתבר שלכוחו של השילוב יש גם הסבר מדעי. החלק הגדול ביותר של המוח האנושי מורכב משני חצאים, האחד פעיל יותר בתהליכים אנאליטיים, האחר (אותו אנחנו נוהגים לשייך ללב או לתחושות הבטן) בתהליכים רגשיים. מחשברגש הוא תהליך שמפעיל את שניהם בו זמנית ואז המוח, כלומר אנחנו, פועלים בניצולת אופטימאלית.

רוב השיטות הקלאסיות לקבלת החלטות הן אנאליטיות ביסודן. רבים ראו, ועדיין רואים, שילוב רגש בתהליכי קבלת החלטות שעטנז שאינו מתאים. עם זאת, ברוב המקרים בהם נפעיל רק את מנגנוני ההחלטה האנאליטיים נרגיש (הנה המילה הזאת שוב) שאיננו שלמים עם ההחלטה, בד"כ בצדק. שילוב של ניתוח אנליטי עם רגשות משוחררים ישפר את תהליך קבלת ההחלטות, את טיב ההחלטות ואת היכולת שלנו לבצען. ובואו לא נשכח, אנחנו כל יום, כל היום, מקבלים החלטות ומבצעים. לפעמים זו החלטה מינורית כמו לבחור לאיזה סרט ללכת הערב ולפעמים מדובר בהחלטות שמעצבות את חיינו.

המאמר שבהמשך מתאר את המודל של אדוארד דה בונו לחשיבה יצירתית וקבלת החלטות אפקטיבית. במקור משמש המודל קבוצות של מנהלים מקבלי החלטות ועם זאת מצאתי שוואריאציות של המודל יעילות גם בתהליכי קבלת החלטות אישיים. אני מלמד ומתרגל את המודל הן במסגרת אימון אישי פרטני למטרות שונות, והן במסגרות שונות של הדרכת מנהלים, או 
אימון אישי למנהלים.

 
אדוארד דה בונו - שישה כובעי חשיבה

אדוארד דה בונו מגדולי המומחים לקבלת החלטות אפקטיביות ויצירתיות של יחידים וקבוצות, פיתח מודל שאומץ ע"י מנהלים וע"י מאמנים אישיים וזוכה להצלחה רבה. בדף זה תמצאו מאמרים שכתבתי בנושא לאחר שנים של עבודה עם המודל כמנהל, מאמן אישי ומדריך. מה שמייחד את מודל "שישה כובעי חשיבה" (ועוד מודלים של דה-בונו) הוא שילוב של רגש ושל אמצעים עוקפי חשיבה (העמדת פנים, משחק) בתהליכי קבלת החלטות שנחשבו עד אז כתהליכים מחשבתיים, אנליטיים ורציונאליים שאין לערב בהם רגשות. שילוב של מחשבה ורגש, שילוב שקראתי לו "מחשברגש", משפר לא רק את טיב ההחלטות המתקבלות אלא גם את היכולת לבצען. החלטה שהתקבלה תוך שילוב של מחשבה ורגש (מחשברגש) היא החלטה שאנו מרגישים בטוחים יותר לגביה ולכן גם נבצע אותה ביתר החלטיות, התמדה ומוטיבציה.

מהי הדרך הטובה ביותר לבצע את פעולת החשיבה? איך נחליט האם לאמץ רעיון מסוים או לדחותו? איך נציף רעיונות שונים ונבחר את המתאים ביותר? האם נתעמק בעובדות ובמספרים היבשים? אולי נאמץ גישות אופטימיות ונחשוב איך מה וכמה נוכל להרוויח? אפשר גם לנקוט בשיטה זהירה, פסימיסטית, לנתח את כל הסיכונים ולהציף את כל המגבלות והמכשולים. אפשר לסמוך על האינטואיציה, להפעיל רגש ולפעול על סמך "תחושות הבטן", ואפשר "להתפרע", "לצאת מהקופסא", ולהעלות באופן יצירתי עוד ועוד חלופות אפשריות.

אדוארד דה-בונו, בספרו "שישה כובעי חשיבה", טוען שכל נקודות המבט המוזכרות הן חיוניות על מנת לקבל תמונה כוללת וטובה. לדבריו אנשים באופן טבעי אכן משלבים את כולן. אלא מה, מנסים לעשות הכול ביחד ואז... "הקושי העיקרי בתהליך הטמון בחשיבה הוא הבלבול. אנחנו מנסים לעשות דברים רבים מדי בבת-אחת. רגשות, מידע, הגיון, תקווה, ויצירתיות פועלים בתוכנו בו בזמן. הדבר דומה לעשיית להטוטים בעזרת כדורים רבים מדי".

הפתרון הוא להתמקד בסוג אחד של חשיבה בכל רגע נתון ולסכם תוך עיון במפה הכוללת שהתקבלה. פשוט? לא כל כך! זה לא טבעי להתמקד בסוג חשיבה אחד. למשל, קשה לעסוק בעובדות "יבשות" מבלי לפרש, ולהרגיש.  הנטייה הטבעית שלנו היא לערבב בין אופני החשיבה השונים.

אז איך חושבים ופועלים באופן לא טבעי? משחקים, מעמידים פנים. כולנו אנשים טובים אבל אם נקבל במסגרת החוג לדרמה את תפקיד המכשפה הרעה נבצע אותו ללא כל ייסורי מצפון. התפקיד המשוחק נותן לנו לגיטימציה ומאפשר לנו לחשוב ולפעול בשונה מהרגיל והטבעי. דה-בונו מגדיר את המשחק הבא: בכל רגע נתון אנחנו חובשים על ראשינו כובע אחד בלבד. כל זמן שהכובע על ראשינו אנחנו מאמצים סגנון חשיבה שמזוהה עם הצבע של הכובע. כשעל ראשי כובע
לבן אני חושב/ת במונחים של עובדות ונתונים. בחובשי את הכובע הצהוב אני בעד - חיובי, הכובע השחור גורם לי לשחק את "פרקליט השטן" ולהיות נגד, האדום שולח אותי לאזור הרגשי, הירוק מוציא אותי מהמסגרת ומשחרר אותי להתפרע ביצירתיות. ומי שולט/ת על התהליך וקובע/ת מי חובש איזה כובע ומתי? זאת עם הכובע הכחול.

כללי המשחק ידועים ומקובלים על כול המשתתפים וכך בחובשינו כובע בצבע מסוים כולם מאפשרים לנו להתנהג בהתאם. לא יצפו מאיתנו לשקול דברים בכובד ראש בזמן שעל ראשינו מתנוסס כובע אדום. לא יאשימו אותנו בדמורליזציה וגישה שלילית בזמן חבישת הכובע השחור.

אז - כובע כובע...


הכובע הלבן לבן הוא הצבע הניטרלי והאובייקטיבי. עובדות בבקשה, נתונים, ללא פרשנות, ללא רגש. היצירתיות והחדשנות מחכות בסבלנות לתורן. מכירים את אלה שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם. חבשו את הכובע הכחול (כלומר, קחו שליטה על הדיון) ובקשו מהם לחבוש כובע לבן.

דה-בונו מבחין בין עובדות-בדוקות לבין סברות. עובדה: המכירות שלנו עלו ב-20% ברבעון האחרון. סברה: שמעתי ממישהו (שעל סמך ניסיון העבר אני סומך עליו) שהמתחרים שלנו מתכננים לצאת עם מוצר חדש. סביר להניח שזה נכון אבל לא מוכח כעובדה. סברה, כל זמן שהיא מנוסחת כסברה ולא כעובדה בדוקה, היא נתון רלוונטי ולגיטימי במסגרת הכובע הלבן.


הכובע הצהובצהוב הוא צבע השמש, בהיר, חיובי, אופטימי אבל רציונאלי, לוגי, לא אמוציונאלי. כשנחבוש כובע צהוב נתמקד ביתרונות, מה כן יכול לעבוד, למה זה טוב, ננסה להיות קונסטרוקטיביים ולגרום לדברים לקרות. "בסדר הבנתי, אתה חושש מתכנית כל כך נועזת. חבוש בבקשה כובע צהוב ותתמקד ביתרונות האפשריים".

הכובע השחורצבע קודר, שלילי. למה אי אפשר, למה לא כדאי. שיפוטי, ביקורתי, פסימי. כמו בצהוב, גם כאן מדובר במחשבה לוגית רציונאלית, לא אמוציונאלית. חובש בכובע השחור נקרא לעיתים קרובות "פרקליט השטן", מייצג את הניסיון להכשיל, מציף את כל הסיכונים, מנבא שחורות.

הכובע האדוםמביעים את הרגש, התחושות. אין צורך לנמק, להצטדק או לספק בסיס הגיוני למחשבה. כמעט ההיפך מהכובע הלבן הניטרלי. "הנתונים נראים מבטיחים אבל יש לי הרגשה רעה – לא ברור לי למה".

מקובל לחשוב שרגשות מפריעים לתהליך החשיבה אבל  כל החלטה מוצלחת חייבת להיות בסופו של דבר רגשית. נחזור לזה בסיכום...

הכובע הירוק"חבוש את הכובע הירוק" הוא רישיון ומתן לגיטימציה לחרוג מהשגרה, להיות פרובוקטיבי, להעלות הצעות שעל פניו נראות מטופשות, להגיד דווקא, לחפש הקשרים "מטורפים" הכול למען היצירתיות. אף אחד לא יכעס, יחייכו אבל ירשמו וישקלו. סביר להניח שרוב הרעיונות לא יתקבלו כמו שהם אבל סביר לא פחות שחלק מהם (לפעמים אחד זה המון) יהוו קרש קפיצה לרעיון חדש. דה-בונו מגדיר "חשיבה לטרלית" – צידית, רוחבית. בואו לא נתחפר ונסתפק בהעמקת הרעיון הקיים אלא נחשוב לרוחב ונחפש רעיונות נוספים.

הכובע הכחולחובש אותו מי שמנהל ומבקר את תהליך החשיבה. תפקידו להיות ממוקד ולמנוע סטיות מהנושא הנדון תוך שהוא מבטיח שהנושא זוכה לחשיבה בכל הזוויות האפשריות. יש קבוצות חשיבה עם מנהל מוגדר. יש קבוצות חשיבה פתוחות שמבצעות סיעור מוחות חופשי ובהן יכול כל אחד מהמשתתפים להכריז על חבישת כובע כחול ולבקש מהאחרים לחבוש כובע מסוים. "ברשותכם חבשתי כובע כחול, אני מרגיש שהבסיס העובדתי שלנו חלש מדי, בואו נחזור לכובע לבן ונרשום עוד נתונים".

ס י כ ו ם - במהלך תהליך החשיבה כל אחד מתמקד בכל רגע נתון בנקודת מבט אחת של החשיבה: עובדות או דעה חיובית או דעה שלילית או רגשות או יצירתיות. על מנת לאפשר לנו להתמקד ולהימנע מהבלבול הנובע מחשיבה רבת מימדים בו זמנית אנו מעמידים פנים שאנו חובשים כובע בצבע ספציפי שמקושר לאחת מנקודות המבט המוזכרות.

בתהליך החשיבה אפשר להחליף כובעים לפי הצורך. יש הגיון רב להתחיל בכובע לבן, כמו כן רצוי לחבוש כובע הצהוב קודם שחובשים את השחור. דה-בונו טוען שלחשוב שחור זה קל יותר, טבעי יותר ומקבע יותר ולכן הוא ממליץ לחשוב חיובי תחילה.

לאחר שפיתחנו כל נקודת מבט באופן עצמאי יש צורך לבחון את התמונה בכוללת –המפה- על כל מרכיביה העובדתיים, הדעתניים (לחיוב ולשלילה), הרגשיים והיצירתיים. התמונה הכוללת מפעילה את שני חלקי המוח (האנליטי והרגשי) בו זמנית ומאפשרת לנו לקבל החלטה תוך ניצול מרבי של התאים האפורים (הנה עוד צבע מעורב בתהליך...) העומדים לשרותינו.


© כל הזכויות שמורות ליוסי וילנסקי, מאמן אישי בכיר  אזור השרון , טשרניחובסקי 113 כפר סבא
  תגיות: אימון אישי בשרון, מאמן אישי בשרון, מאמנים אישיים בכפר סבא, באזור השרון, כפר סבא, בשרון, קואצ'ינג, coaching, , ביטחון עצמי, דימוי עצמי, חוסר ביטחון עצמי, קבלת החלטות, חשיבה יצירתית, אימון מנהלים, אימון אישי למנהלים

 © כל הזכויות שמורות  ליוסי וילנסקי - מאמן אישי בכיר בכפר סבא, אזור השרון
 קואצ'ינג, אימון אישי לחיים טובים יותר באמצעות חיזוק ביטחון עצמי ואסרטיביות, אימון מנהלים. אזור השרון: כפר סבא,  רעננה, הוד השרון   052-6968695  
yossi.vilenski@gmail.com


לייבסיטי - בניית אתרים